<h1>מרדכי סימן תרפ"ח—תרפ"ט</h1>
<h2>דף ל.</h2>
נפרוס סודרא עילויה. בדבר דלית ביה סחיטה, כגון דבר יבש, כדי יין וכדי שמן סתומין. ור"ת מביא ראיה מכאן דביין לא שייך גזירת סחיטה, וגם לא דישה כיון דהולך לאיבוד. דר"ת הקשה, בר"פ טומנין (שבת מ"ח ע"א), חזייה דפריס סודר כו', ומשמע התם דחיישינן דלייתי לידי סחיטה, ותימא מפרק תולין (שם קלט ע"ב), מסננין את היין בסודרין. וחילק ר"ת דלא חיישינן ביין. ומכאן, דבענין נשי דמליין (מכילתין שם), גרס בתלמודא, נפרוס סודרא וכו'. עיין פרק תולין.
הנח להן לישראל כו'. וכגון שהורגלו בכך וסבורין שהוא מותר. דכשם שמצוה לאדם לומר דבר הנשמע כך מצוה לאדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. אבל אם הם שוגגים, חייב להדריכם בדרך ישרה שמא ישמעו כיון שלא הורגלו מאבותיהם כך. גם אם מזידים ועבדי איסורא חייב להוכיחם, כדדרשינן והכח תוכיח אפילו מאה פעמים. אבי"ה.
